<h1>ספר האסופות מכת"י סימן תקס"ד</h1>
<h2>דף סג.</h2>
וקיניינין דאית לי תחות כל שמיא דקנאי ודקנינא. כדא' בפר' האשה שנפלו [כתובות פ"ב ע"ב] וכן לא יאמר לה הרי כתובתיך מונחת ליך על השלחן, ופריך מאי וכן ומשני מהו דתימא התם הוא דלא כתב דקנאי ודקנינא אבל גבי כתובה דכתב דקנאי ודקנינא אימ' סמכא דעתה קמ"ל. ויש שכותבין דקנאי ודקנינא ודעתיד אנא למקני. וליתה דהיינו דקנינא שהוא להבא דדקנאי היינו לשעבר, בפר' מי שמת [ב"ב קנ"ז ע"א] בעי שמואל דאיקני מהו אליב' דר' מאיר דא' אדם מקנה דבר שלא בא לעולם לא תבעי לך דודאי משתעבד כי תבעי לך לרבנן, ומיניה לא מבעיא לן דמיניה אפילו מגלימא דעל כתפיה כי תבעי לך דאיקני קנה ומכר דאיקני קנה והוריש מאי ופשטי' דמשתעבד מדפסיק תלמודא גבי לוה ולוה וחזר וקנה והילכת' יחלוקו ש"מ דמשתעבד, והיינו דכתבינן נכסין דאית להון אחריות פי' קרקעות. ודלית להון אחריות. פי' מטלטלין, כדתנן [קידושין כ"ו ע"א] נכסים שאין להם אחריות ניקנין עם נכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה.
כולהון יהון אחראין. כדתנן [כתובות פ' ע"ב] לא יאמר אדם לאשתו הרי כתובתיך מונחת ליך על השולחן אלא כל נכסיי יהון אחראין לכתובתיך, ורב יהוד' מפר' בגמרא [פ"ב ע"ב] דתקנת שמעון בן שטח היא. וערבאין לפרוע מנהון שטר כתובתא דא. כדא' בסוף בבא בתר' [קע"ד ע"א] ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מקמי דליתבעיה ללוה סלקיה רב חנן בריה דרב ייבא, אמ' רבא מאן חכים למיעבד הכי אי לאו רב חנן דגברא רבה הוא, קסבר נכסוהי דאיניש אינון ערבין ביה ותנן המלוה את חבירו לא יפרע מן הערב תחלה, פי' לא יתבע מן הערב תחלה. ונר' לה"ר אבי"ה דהני מילי אם הוא בפנינו אבל אם הלך לו יורדין ב"ד לנכסיו כדא' בכתובות [ק"ז ע"א] מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות ב"ד יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ודבר אחר, והוא הדין דיורדין לנכסיו לשלם כל הכתובה מנה ומאתים והתוספת, כדתנן [שם ק"ד ע"ב] מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות חנן או' תשבע בסוף כשתטול כתובת', ואפילו ימות ולא ישוב עוד לביתו, וכן דין המלווה, שאם לא כן יהא כל אחד ואחד נוטל מעות חבירו והולך לו למדינת הים.
ואפילו מן גלימא דעל כתפאי בחיים ובמות. כדא' פ"ק דבב' קמא [י"א ע"ב] א' עולא א"ר אלעזר הלכה גובין מן העבדים, א"ל רב נחמן א"ר אלעזר אפילו מיתמי א"ל לא מניה, מניה אפילו מן גלימא דעל כתפיה וכו', בחיים ובמות, פי' מחיים אפילו מגלימא דעל כתפיה, ובמות, מיתמי רק ממקרקעי, ומיהו מתקנת דרבנן אפילו ממטלטלי דיתמי, ועיקר שניתקן זה הלשון מדאית' בפר' מי שמת [ב"ב קנ"ג ע"א] ההיא מתנתא דכתיב בה בחיים ובמות, א' רב הרי היא כמתנ' שכיב מרע ושמואל א' הרי היא כמתנת בריא, אמרי נהרדעי הילכת' כוותיה דרב, אמ' רבא אי כתיב ביה מחיים קנה, אמ' אמימר לית הילכת' כרבא, ואגב הא לישנא דמתנה תיקנו זה הלשון, מיהו אין פתרונם שוה, ועוד למדנו שאין לבעל כח ליתן ולמכור בלא רשות אשתו, ואף צריך להקדים קנינה לקיניינו, כדתנן [גיטין נ"ה ע"ב] לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל, ולכך הורגלו לכתוב [בשטרות] וקנינא מן מרת פל' דא והדר מן ר' פל' בעלה, והני מלי בקרקעות המשועבדין לכתובה דלא לימ' ל(י)ה עיניך נתת בגירושין ובמיתה כדאית' בפר' חזקת הבתים [ב"ב נ' ע"א] הילכך אמרה נחת רוח עשיתי לבעלי אבל בעיקר כתובתה מנה ומאתים ותוספת אינה דואגת ממנו לעשות לו נחת רוח שאין עולה על לבו להבריחה כדאמ' בפר' החובל [ב"ק פ"ט ע"ב] תזבין לכתובתה לבעלה בטובת הנאה וכו', ואינה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי דאם לאחר נותנת מאימתו קל וחומר לעצמו, וגם יכולה למחול לו כדאמ' [שם] כל לגבי בעלה ודאי מחלה וכו'.
מן יומא דנן ולעלם. כדאית' בפר' המגרש [גיטין פ"ה ע"ב] אתקין רב בגיטי מן יומא דנן ולעלם, ואמ' מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דא' זמנו של שטר מוכיח עליו, ולעלם לאפוקי מדבעא רבא מרב נחמן, ואי קשיא הא פסק רב הילכת' כר' יוסי בפרק יש נוחלין [ב"ב קל"ו ע"א], תריץ הא לכתחלה הא דיעבד, אי נמי בממון הקלו ובגטין החמירו משום איסור אשת איש, וכן נמצא בתשו' הגאונים. ורבי' שמו' ב"ר מאיר פי' בתשובו' דרך אחרת דודאי הלכ' כר' יוסי אבל לאפוקי דגטין היינו טע' שזמן שבראש הגט אינו מדברי המגרש ואמירת פיו הוא הספר הכורת בינו לבינה, ומתחיל מאיך אנא פל' פטרית, הילכך לא יועיל מה שזמן מוכיח בראש הגט הואיל ואינו כתוב בעיקר אמירת פיו.
ואחריות שטר כתובתא דא קבל עליו ר' פל' חתן דנן כחומר כל שטרי כתובות העשויין כתיקון חכמים דלא כאסמכתא ודל' כטופסי דשטרי. כדאית' בפר' חזקת הבתים [ב"ב מ"ד ע"ב] אמ' רבה אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי גבי מקרקעי גבי מטלטלי, א' רב חסדא הוא דכת' ביה דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אלא כחומר כל השטרות, פר"ש משום דכל שיעבוד דומה לאסמכתא אם לא אפרע לך תגבה מכאן הילכך צריך לכתוב כן בפירוש לאלומיה לשטרא. ורבי' אב"ן פי' הא דכת' ליה דלא כאסמכתא כלומ' דלא כת' לשון אסמכתא כך הריני משעבד לך מטלטלין אגב שאם לא אפרע לך עד יום פל' גבה מהן אלא סתם כתב לו הריני משעבד לך מטלטלי אגב מקרקעי לגבות מהן חובך דהא לאו אסמכתא היא, ומשום שעשו רבנן סבוראי תקנה לגבות כתובה ממטלטלי' וכן לבעל חוב הוצרכו לכתוב כמו מטלטלי אגב מקרקעי, ומיהו אגב וקני לא כתבינן בהדיא כדי שיוכל הבעל למכור מטלטלי בלא רשות אשתו. ונר' לה"ר אבי"ה שבשטרי מתנות או במכירת קרקע לא צריך למכתב דלא כאסמכתא אלא בשטרי שיעבוד, דדמי לאסמכתא, ואגב שטרי שיעבוד הינהיגו בכולם לכתוב. טופסי דשטרי, הוא דבר שאין עיקר השטר תלוי בו, כמו שניהן אדוקין בטופס או שניהן אדוקין בתורף, בפר' שני' אוחזי' [ב"מ ז' ע"ב], ותורף הוא לשון גילוי, טופס כמו כתב שמעתיקין ממנו, כמו דפוס וטפוס שוה.
וקנינא מן ר' חתן דנן למרת פל' דא בת ר' פל' ככל מה דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקנייא ביה שריר וקיים. וקיימא לן [ב"מ מ"ז ע"ב] דקונין בכליו של קונה כלשון השטר, וכן נהגו העם שמקנין בסודר העדים כדי שלא יתחלף להם בין מקנה לקונה, והעדים דעתם לתת אותו לקונה כדי שיקנה. שריר וקיים צריך לכתוב בסוף הכתובה שהוא כמו קיום השטר שאינו יכול לכתו' יותר, [ב"ב ק"ס ע"ב] וליחוש דילמ' מחיק ליה שריר וקיים וכתיב מאי דבעי והדר כת' שריר וקיים, האמ' (רב נחמן) [ר' יוחנ'] תלויה מקויימת כשירה כמו שאנו כותבי' תיבה פל' או אות פל' דביני חטי שר' וקיים והתיב' תלויה באויר שבין שני שיטין, פי' שחסרה בין התיבות לשון אנכי אחטנה [בראשית ל"א], אני ובני שלמה חטאים [מ"א א'], מחק אף ע"פ שמקוים פסול והני מלי במקום שריר וקיים וכשיעור שריר וקיים וכל שכן כשהוא יותר מכשיעור הזה, וצריך שיחזור ויכתוב מעניינו של שטר בשיטה אחרונה, ואם לחשך אדם לומר היאך אנו מקיימין תלויות ומחקים בשיטה אחרונה הלא אין למדין משיטה אחרונה ויש לחוש דילמ' מחיק לעיל משיטה אחרונה או יתלה ביני חטי ובשיטה אחת שהרחיק יחזור מעיניינו וגם יקיים בה המחקין והתלויות שהרי שריר וקיים אין צריך לכתוב, ובשלמא במנא דכשר למיקניא ביה לא קשיא לן דאע"ג דהנהיגו לכתוב כדאמ' בפר' הזהב [ב"מ מ"ז ע"א] מיהו אפילו הכי אי לא כתביה לא חיישינן דסתמא דמילתא העדים לא חתמו אלא אם כן נעשה הקניין כתיקנו דנעשה כמי שנחקרה עדותן בב"ד הילכך לא חיישינן אם אין למדין הימנה, אלא במחקי' ותלויות פליאה גדולה והיה לנו לקיימן קודם שכותב וקנינא. יש להשיב דכשלא היו כותבין שריר וקיים היו מקיימין קודם וקנינא, אבל השתא דאנו חוזרין מעיניינו של שטר ואין העדים חותמין עד שכת' בו שריר וקיים מעתה אין מיחוש בדבר שקודם שחתמו ראו התלויות והמחקים וגם קיומיהן ואם ימחוק שריר וקיים ויזייף ושוב יקיים התלויות והמחקין ושוב יכתוב שריר וקיים לא יועיל שהרי אנו יודעין לכוין המקום של שר' וקי' שדינו ליכתב אחר דכשר למקנייא ביה ומחק פסול במקום שריר וקיים וקיימא לן דב' שר' וקיי' לא אמרי' הילכך אין לחוש.
